<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף כה:</h2>
גזלן לדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דאוריתא פסול לעידות אשה.
<h2>דף לו:</h2>
ואי מיעברא או קא מונקא אסיר לה לאינסובי עד מישלם מינקותה, והיכא דעבר ואינסיבא או איקדשא מפקינן לה בגטא דתנו רבנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר, וחכמין אומרין יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס והילכתא כרבנן אמ' ראבא וכדברי חכמין יוציא בגט.
<h2>דף לז.</h2>
ואם קדש בתוך שלשה חדשים וברח ולא נתן גט ובא לאחר מיכין לא מפקינן לה מיניה.
<h2>דף מא.</h2>
ואילו איתתא דמית גברה או דפטרה בגיטא אסיר לה לאינסובי בגו תלתה ירחי דילמא מעברא מראשון וכימינסבא לשני ילדא ולא ידיע או בר קמא הוא או בר בתרא הוא, ולא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הניסואין ולא שנא לאיתרוסי ולא שנא לאינסובי דתנן וכין שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים ותנן אחד הבתולות ואחד הבעולות אחד האלמנות ואחד הגרושות אחד הארוסות ואחד הנשואות ותניא רבי ישמעאל בר רבי יוחנן בן ברוקא אומר כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתן שלשה חדשים, וכין היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה שלשה חדשים משעת מיתת הבעל ולא מישעת חליצת יבם לפי שאין העובר ניכר אילא עד שלשה חדשים.
<h2>דף מב.</h2>
וגר וגיורת שניתגירו ועבד ושפחה שנישתחררו צריכין להמתן שלשה חדשים.
<h2>דף מב:</h2>
תנו רבנן הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שיש לה כעס מיבעלה או שהיה בעלה זקן, או שהיתה היא חולה או הוא חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורים, והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקינה וקטנה ואילונית ושאינה ראויה לולד כולן צריכות להמתן שלשה חדשים דברי רבי מאיר, ואמ' רב נהמן אמ' שמואל הלכה כר' מאיר בגזירותיו.
<h2>דף מג.</h2>
והילכתא ארוסה וגרושה ואלמנה וחלוצה צריכות להמתן שלשה חדשים חוץ מיום שניתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו.
וכמה מינקותה עשרים וארבע חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שניתארסה בו והילכתא מת מותר גמלתו אסור ואפילו נתנה בנה למניקה אסור.
<h2>דף מז:</h2>
כותי שקידש חוששין לקידושיו מעשה ואיצרכוהי גיטא מר רב שמואל ומר רב יהודאי וכין ישראל משמד שקידש חוששין לקידושיו.
<h2>דף סד.</h2>
נישאת לראשון ושהא עשר שנים ולא ילדה תצא ותטול כתובה מאי טעמא כיון דהוא מפקד אפרייה ורבייה והיא לא מפקדא אמרינן הוא ניהו דלא זכה לבנות ממנה.
<h2>דף סה.</h2>
גירשה ראשון שריא לאינסובי למי שאין לו בנים ומישהא בהדיה עשר שנין ואם לא היו לה בנים תצא ותטול כתובה, לשלישי לא תינשא אילא למי שיש לו בנים ואם נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתבה לאלתר, ואם אומרין לה ראשון ושני החזירי לנו הכתובה ששילמנו ליך שנישואיך נישואי טעות היו אינה מחזרת להם כלום יכולה היא שתאמר להם עד עכשו לא לקיתי, ואם נישאת לשלישי ולא היו לה בנים ונישאת לרביעי והיו לה בנים וחזרה על השלישי ואמר לו שלים לי כתובתי שהרי נישאתי לרביעי והיו לי בנים, אינו משלם לה כלום יכול הוא שיאמר לה עד עכשו לא ניתרפית.
והיכא דלא שהת עשר שנין ולית לה בני והיא אמרא מיניה דאינו יורה כחץ והוא אמ' מינה, אמ' רבי אמי דברים שבינו לבינה נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה, ואילא הא קא תאני התם [נדרים צ' ע"ב] שמים ביני לבינה יעשו דבר בקשה אלמא לא מהימנא, לאו מישום דלא מהימנא הוא אילא מישום דאמור רבנן מיתבעי למעבד הכי הני מילי היכא דאינה באה מיחמת טענה אבל באה מיחמת טענה תצא ותיטול כתובה, ואף על גב דבדוכתה לא שנינן הכי לפי דאקשינן שנינן ולעולם מסקאנא הכי.
והיכא דאית ליה בני מינה וניחא ליה למינסב עילוה איתתא אחריתי אית ליה רשותא, דאמ' ראבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאיפשר ליה למיקם בסיפוקיהי ואי מעכבא ליה לאו כל כמינה, ואי אמרא ליה גירשן והב לי כתובתאי הויא לה מורדת ותנן [כתובות ס"ג ע"א] המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין.
<h2>דף סה:</h2>
והיכא דאיעבר ואפיל בתוך עשר שנין מניא עשר שנים משעה שהפילה, והיכא דאיעבר ואפיל ואיעבר ואפיל ואיעבר ואפיל הוחזקה לנפלים ונפקא לאלתר ולא צריכה למישהא בהדה עשר שנין, וכי הוחזקה לדיליה דאמרינן לא זכה ליבנות ממנה אבל כתבה אית לה, והיכא דהוה אית ליה בנים מאחריתי והיא לית לה ואמרה שחיי לי בהדיה עשר שנין בעיאנא דאיפוק ואינסוב לאחיר דלהוו לי בני תצא שלא בכתבה מאי טעמא דהיא לא מיפקדא אפרייה ורבייה, ואי ודאי באה מחמת טענה היא דאמרא לאו מישום פרייה ורבייה אילא בעיאנא חוטרא ליד ומרא לקבורה טענתה טענאתא ומגבי לה כתובתה, והוא דשחייה עשר שנין או נמי הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה. והיכא דהוא אמר אפילא בגו עשר ואו לא שחייא עשר תצא שלא בכתובה, והיא אמרה לא אפילי בגו עשר והא שחיי לי עשר, אמ' רבי אמי היא נאמנת מאי טעמא אף על גב דאיכא למימר עינה נתנה באחיר אם איתה דאפילא לא מחזקא נפשה בעקראתא דחישין לה אחירים ולא נסבין לה, הוא אמ' תרין אפיל והיא אמרה תלתא אפילי אמ' רבי יצחק בן אלעזר הוה עובדא ואמרין נאמנת, ואף על גב דאיכא למימר עינה נתנה באחיר אי לא דאפיל תלתה לא הוה מחזקא נפשה בניפלי דחישין לה אחירים ולא נסבין לה.
<h2>דף פה.</h2>
והילכתא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פירות ומזונות ובלאות, ואחד אלמנה ואחד אילונית אם הכיר בהן יש להן כתובה ואם לאו אין להן כתובה ואילא אילונית מאי טעמא שבקה ולא תניה בהדיהי שיורי שיירה, והילכתא כרב יהודה דאמ' אחד זו ואחד זו הכיר בה יש לה כתבה ואם לאו אין לה כתבה.
תנו רבנן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין יש להן כתבה ופירות ומזונות ובלאות, ויש לו בה קידושין וצריכא הימנו גט והיא פסולה ובניה פסולין וכופין אותו להוציא, ושניות מדברי סופרים אין להן לא כתבה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, ויש לו קידושין בה וצריכא הימנו גט והיא כשירה ובניה כשירין וכופין אותו להוציא, אמ' רבי שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה מפני שהוא כשיר והיא פסולה וכל שהוא כשיר והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה, ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכל שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה בכתבתה, רבי אומר הללו דברי תורה הן ואין דברי תורה צריכין חזוק הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק, דבר אחר הוא מרגילה לערוה וזו היא מרגילתו לעבירה.
<h2>דף קכא:</h2>
והילכתא גוי כשר לעדות אשה במיסיח לפי תומו דתנן ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא אין מתכוין עדותו עדות.
<h2>דף קכב.</h2>
החזקו להיות מסיאין עד מפי עד ומפי אשה אשה מפי אשה ומפי עבד מפי שפחה.
